מכת ערוב:
"ויאמר ה' אל משה: השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה ... ואמרת אליו – "כה אמר ה', שלח עמי ויעבדוני. כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך, ובעבדיך, ובעמך, ובבתיך, את הערוב....
והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב..."
ויבוא ערוב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים. ותישחת הארץ מפני הערוב."
שמות ח', ט"ז – כ"ח
מכת ערוב היא המכה הרביעית בעשרת המכות. היא גרמה ללהקות של חיות טרף גדולות לתקוף את המצרים
בני ישראל בטלו ממלאכתם – אי אפשר ללבן לבנים כשהמים הופכים לדם ולצפרדעים והעפר לכינים. ראו זאת המצרים ומצאו להם תפקידים חדשים. חלק מהגברים נשלחו להביא דובים ואריות.
המטרה של המצרים הייתה לשלוח אותם למדבריות, לסכן את חייהם ולהרחיק אותם מנשותיהם, על מנת להפחית את הילודה העברית.
כששמע משה על הגזרה המסוכנת הזאת הוא נבהל מאוד, אבל הקב"ה הרגיע אותו - אל תדאג, לך וקרא לחיות שהמצרים כל כך רוצים, והחיות יגיעו.
הפרשנות היהודית העתיקה ביותר (תרגום השבעים) ראתה בערוב דווקא מכה של חרקים. בדומה לפרשנות היהודית העתיקה, הרבה מהפרשנים המודרניים סברו שהערוב היה תערובת של חרקים, או מזיקים שעלולים להרוס את היבול, ולהרוג את בעלי החיים