

מכת ברד:
מכת ברד היא המכה השביעית בעשרת המכות. המכה גרמה לכדורי ברד ענקים שבתוכם אש ליפול על מצריים ולגרום לנזק כבד.
"הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה. ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים. ויט משה את מטהו על השמים ו-ה' נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד על ארץ מצרים. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי. ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר. רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד".
ספר שמות, פרק ט' פ'ס י'ח-כ'ו
מדרש חז"ל מספר שהמצרים היו מכים את בני ישראל וצועקים באוזניהם, כדי לזרז אותם בעבודתם – לכן נסקלו והוכו על ידי הברד, והרעש הרב בא מידה כנגד מידה מול הצעקות.
לפי פירוש רש"י היה נס שהאש לא נכבתה בתוך כדורי הברד ולא רק זאת אלא שהקרח והאש היו מאוחדים זה עם זה והגבירו את עוצמתם ככל שהתקדמו לאדמה. וגם הסופרנו מוסיף באותו נושא שבזמן שהברד ירד האויר נלהב ועשה רוחות מאוד עזות.